נהיגה בשכרות – איך אפשר להקל בעונש?
מדינת ישראל מתייחסת ברצינות רבה לעבירות תנועה בכלל ולעבירות נהיגה בשכרות בפרט.
הפוטנציאל ההרסני בעבירת נהיגה בשכרות עלול לגבות מחיר בחיי אדם ומשכך המשטרה פועלת בנושא בתקיפות על מנת ליצור הרתעה.
העונש הקבוע בצד עבירת הנהיגה בשכרות כולל פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים במינימום.
במקרים חמורים או במקרה וזו לא הפעם הראשונה בה נתפסת מבצע עבירה זו, העונש יכול לכלול מאסר בפועל.
פסילת רישיון הנהיגה היא העונש הנפוץ ביותר בגין עבירה זו ויכול לנוע מפסילה של מס' חודשים ועד לפסילה לצמיתות.
לבתי המשפט לתעבורה בישראל יש שיקול דעת נרחב בעת גזירת עונשו של נהג העומד לדין בפניהם.
במאמר זה ננסה להבין את השיקולים בקביעת העונש על עבירות של נהיגה בשכרות.
טווח הענישה
עונש פסילת רישיון נהיגה אינו חריג בבית המשפט לתעבורה.
יחד עם זאת חשוב לזכור שעונש זה בא בנוסף לכל עונש אחר כגון קנס כספי, מאסר על תנאי, קנס על תנאי, שירות לתועלת הציבור, עבודות שירות או מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.
אם מדובר בעבירה חוזרת תוך שניים, פסילת הרישיון תקבע ל- 4 שנים לפחות.
כאמור, לבית המשפט לתעבורה יש מקום לשיקול דעת, להחמרה או להקלה, בהתאם לנסיבות מיוחדות שעשויות להיות בתיק
בתי המשפט לתעבורה אינם ממהרים להשתמש בזכות שניתנה להם לקצר את משך פסילת הרישיון ו/או להקל בענישה באופן כללי.
ברוב המקרים ההיפך הוא הנכון. בתי המשפט נוהגים להכביד בענישה בכדי להרתיע את הנאשם עצמו מלחזור על הפעולה.
להחמרה בענישה יש גם אפקט מרתיע כלפי כלל הנהגים בכלל ועברייני תנועה פוטנציאלים אחרים בפרט.
למעשה, האפשרות היחידה לקבל הקלה בענישה היא במקרה בו הנאשם לקח על עצמו הליך טיפולי/שיקומי שימנע את הישנות העבירה.
האפשרות לשיקום
המשקל הגדול ביותר בפרמטרים לקביעת העונש ניתן לאפשרות לשיקומו של הנאשם.
סעיף 40 ד' לחוק העונשין מציין כי במידה וישנה אפשרות לשיקום הנאשם העונש צריך לשרת את האינטרס של הצלחת תהליך השיקום.
מדובר הן על טובתו האישית של הנאשם והן על טובת הציבור כולו, ולכן טובת השיקום עומדת לפני שיקולי ההרתעה או העונש.
לא אחת בית המשפט לתעבורה פוסק עונשים שתורמים לשיקומו של הנאשם ופועלים לטובת הציבור בטווח האורך.
כדי להגיע למצב זה אין די בהצהרה על נכונות לשיקום ועל הנאשם להוכיח מעל לכל ספק את רצינותו בתהליך השיקום, ליזום אותו ולקחת בו חלק פעיל לאורך זמן.